תודה

מתוקה,

עברנו יחד כל-כך הרבה. אני זוכר שפעם היינו בתחילת הקשר – המקום הכי אופטימי ומאפשר בעולם. עכשיו אנחנו בצד השני, בסוף – כאן, הכל נראה קשה וקודר. יש כל-כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות: לעודד, לתמוך, לספר כמה את מדהימה, להגיד שהכל באשמתי, להתנצל, להודות, לבכות, לחבק, להיתמך. אבל – עכשיו לא הזמן לזה.

לא אספר לך עכשיו שהכל באשמתי, וגם לא אגיד שהכל באשמתך. היו לנו רגעים מדהימים יחד, וגם רגעים נוראיים. היו ימים שלא רציתי לחזור הביתה, וימים שכל שניה בלעדיך היתה נראית כמו נצח. לפעמים הסתכלתי עליך, וראיתי את האישה המושלמת בשבילי, ולפעמים הרגשתי כל-כך כועס ומתוסכל שרק רציתי לברוח. אני יודע גם שאני לפעמים הייתי בשבילך סלע איתן, ולפעמים אדם מכעיס ולא מתחשב שממרר לך את החיים. שלפעמים רק רצית לחזור הביתה ולהיות יחד, לאכול יחד, לדבר ולהתייעץ – ולפעמים לא הבנת למה מגיע לך מישהו שכ”כ פוגע. אני יודע שלא הכל היה טוב ולא הכל רע, לשנינו.

יום אחד שנינו נוכל לשבת ולדבר, להיכנס לכל הפרטים הקטנים, להבין מה היה טוב ומה רע, ומה בדיוק קרה לכל אחד מאיתנו לאורך הדרך. אבל היום, אני רק רוצה להגיד לך תודה. תודה על התקופות הטובות, תודה שעודדת, תודה שלא ויתרת עלי, תודה שלא לחצת, תודה שאת מאפשרת, תודה שתומכת, תודה שאוהבת. תודה שלמרות הכל – נתת ונותנת לי הזדמנות להיות מי שאני, יותר ממה שהייתי אי-פעם. עכשיו קשה ועצוב, ואני יודע שלפני שיהיה טוב יותר, יהיה רע יותר. אני גאה שאת עדיין חברה שלי, אפילו שכבר לא בת-זוג, ומודה על כל רגע שאת עדיין רוצה להישאר כזו. תודה.

אז במקום לכתוב, רוצה להקדיש לך שיר שנראה לי שמתאים לשנינו היום. הנה.

אז להתראות, אנא אל תבכי, שנינו יודעים שאני לא מה שאת צריכה.

אני מקווה שהחיים יתייחסו אליך בטוב לב, ושיהיה לך כל מה שחלמת עליו. אני מאחל לך שמחה ואושר, אך מעל לכל, אני מאחל לך אהבה.

תמיד אוהב אותך, ולמרות המילים, מותר גם לבכות. תודה על מי שאת, ותודה על הכל.

 

]]>