“גישה היא דבר קטן שעושה הבדל גדול.”
כרגיל, קל לבחור נושא שקרוב לארועים שעוברים עלי. אני אוהב להטיף (יש לי אופי משיחי), ולכן חשוב לי להרגיש שיש בכתיבה משהו גדול יותר מהחוויה היומיומית.
היום מסתיים שבוע מוצלח במיוחד, המשך ישיר של התקופה האחרונה. הדברים מתקתקים בצורה מעולה: בעבודה אני משלים בקלות את כל הפערים שצברתי ועוד, ניצחתי אתמול במשחק פוקר נוסף, ויש מישהי שמאפשרת לי לגלות על עצמי דברים חדשים כל יום, ועוזרת לי לעבור לשלב הבא של הגדילה. אפילו התחלתי לשקול לחזור ללמוד, הפעם תחום אחר (פילוסופיה כנראה, אבל לא צריך להיסחף – נראה אם תהיה לי סבלנות ללמוד משהו באופן מסודר). אז כן – אני אוהב את העולם והעולם מחזיר לי אהבה. ממש אידיליה. 🙂
אחד השינויים הגדולים שעוברים עלי בתקופה הזו הוא השינוי בתפיסת האחריות על אנשים אחרים. השינוי מתחיל כרגיל, קטן אבל אקספוננציאלי, ובסוף כמובן קצב הגידול ידעך לאחר שהמערכת תגיע לרוויה. אם בעבר חשתי שאני אחראי על העולם וגם על כל איש ואיש בו, אני עובר עכשיו למצב בו אני חש אחראי לעולם, אך לא לכל אדם בו באופן פרטני, ולומד יותר לשחרר ולתת לאחרים להחליט מה טוב להם, וגם לטעות בדרך (מה שנקרא: לכל בעיה יש שני פתרונות – הפתרון הלא נכון והפתרון שלי); או בעצם יותר נכון – אני לומד שבממוצע, אנשים יבינו טוב יותר מהניסיון שלהם (ואח”כ מזה שאטחן להם בשכל) מאשר מזה שאגיד להם מה לעשות.
הרבה מהשינוי הזה, ומעוד שינויים שעוברים עלי, קשור לבחורה המדהימה שכתבתי עליה למעלה, ושאני שמח כל יום על זה שאני מכיר אותה (כן מתוקה, אם את קוראת את זה את מוזמנת לכתוב סוף סוף משהו בהערות ולא להיות סנובית! :)). אחד הדברים שמעניינים אותי בקשר אליה הוא העובדה שלפי הכללים הרגילים שאנחנו מכירים, לא ברור מה יש לי ללמוד ממנה, ויותר מזה (ואני מבקש סליחה), אני לימדתי אותה הרבה ממה שהיא מלמדת אותי עכשיו. אבל – התלמידה עלתה על המורה בחלק מהנושאים, ואני אסיר תודה (לעצמי :)) עליה ועל ההשקעה בה.
אז היכן נכנס הפחד? גם לי וגם לה יש הרבה חששות לגבי העמקת הקשר. בעבר כבר יצאנו קצת (אז היינו במקום שונה מאוד מהיום) ואנחנו מכירים אחד את השניה (ולהיפך) מעולה. לצד הקשר המדהים – פתיחות חסרת גבולות כמעט (דבר שבשבילי הוא קריטי בהתחשב בזה שקשה לי מאוד לא לומר את האמת בכל סיטואציה – זכר ל”מרד הנפילים”), ותחושה שהכל קביל, יש בינינו כ”כ הרבה הבדלים עצומים באהבות וברצונות שלנו ברוב הסיטואציות בהן אנחנו לא רק שנינו, לבד; ומההיכרות העמוקה שלנו קל לראות כ”כ הרבה בעיות ומכשולים, וכבר כתבתי בעבר כמה קשה להחליט כשסט האפשרויות נראה כה גדול.
מאז שחזרתי לעצמי, אני שוב אופטימי, והפעם גם הרבה יותר משוחרר; לא כל דבר אפשר להוכיח בעזרת מעבר על כל האפשרויות הקיימות, וכשהמרחב אינסופי המצב מורכב בהרבה. לעומת זאת, הוכחה ישירה או שינוי גישה (מה שכה אהוב על מתמטיקאים) אפשרית גם במקרים אלו. אז הפעם, אני בוחר להתייחס לדברים בצורה אחרת: אין לי מושג ממש אם הקשר יצליח במובן של חתונה/ילדים, אבל ברור לי שהוא יצליח במובן של אושר/גדילה עצמית, בשבילי ובשבילה. להגיד שאני לא מפחד? אני מפחד. להגיד שיש לי בטחון שנדע להפוך כל מצב, גם כזה הזוי, בלתי הגיוני ובלתי סביר לנצחון מוחץ? כן! אכן, גישה היא דבר קטן שעושה הבדל גדול.
כדברי אותו החבר מלמעלה, שתמיד משמח אותי לקרוא ציטוטים שלו: “בקשר אלי, אני אופטימיסט – לא נראה שימושי במיוחד להיות כל דבר אחר”.
אז זהו – רשומה קצרה ואולי שוב קצת לא מפוקסת, אבל נהניתי לכתוב אותה. שבוע נעים לכולם!
יאיר
]]>
Leave a Reply